הביקורת של אלסדייר מקינטאייר על המוסר המודרני ב”מעבר למידה הטובה“
מבוא
בספרו פורץ הדרך “מעבר למידה הטובה”, אלסדייר מקינטאייר בוחן באופן ביקורתי את המבוכה השוררת בפילוסופיה המוסרית המודרנית. מקינטאייר טוען כי השיח המוסרי העכשווי הוא מפוצל וחסר קוהרנטיות, מה שמוביל למשבר מוסרי נרחב. הוא מייחס מצב זה לנטישת האתיקה האריסטוטלית, מסגרת שבעבר סיפקה גישה קוהרנטית ומשמעותית למוסר. באמצעות התחקות אחר ההתפתחות ההיסטורית של החשיבה האתית, תוך התמקדות מיוחדת בתקופת הנאורות, מקינטאייר טוען בעד החייאה של העקרונות האריסטוטליים. מבוא זה מכין את הקרקע להבנת הביקורת של מקינטאייר והפתרון שהוא מציע למצוקה המוסרית העכשווית.
המשבר בפילוסופיה המוסרית המודרנית
בספרו “מעבר למידה הטובה”, אלסדייר מקינטאייר בוחן את המבוכה השוררת בפילוסופיה המוסרית המודרנית. הוא טוען כי השיח המוסרי העכשווי הוא מפוצל באופן יסודי וחסר לכידות. משבר זה, לפי מקינטאייר, נובע מנטישת האתיקה האריסטוטלית שהדגישה מידות טובות ואופי מוסרי. דיונים אתיים מודרניים סובבים לעתים קרובות סביב עקרונות וכללים מופשטים, מה שמוביל לטענות מוסריות מתנגשות ובלתי תואמות. פיצול זה מקשה על יחידים וחברות להגיע להסכמה בנושאים מוסריים. מקינטאייר טוען כי ללא מסגרת מאחדת, כמו זו שסיפקה האתיקה האריסטוטלית, הפילוסופיה המוסרית העכשווית נכשלת בהצעת בסיס איתן לקבלת החלטות אתיות. התוצאה היא תחושה נרחבת של עמימות מוסרית ורלטיביזם, המערערים את החתירה לטוב המשותף. משבר זה משקף את האתגרים הרחבים יותר שעומדים בפני חברות מודרניות בהתמודדות עם דילמות אתיות באופן קוהרנטי ומשמעותי.
התפתחות היסטורית של החשיבה האתית
ספרו של אלסדייר מקינטאייר “מעבר למידה הטובה” מעמיק בהתפתחות ההיסטורית של החשיבה האתית, תוך הדגשת שינויים משמעותיים מהפילוסופיה הקלאסית למודרנית. הוא טוען כי האתיקה העתיקה והימי ביניימית, במיוחד אתיקת המידות הטובות של אריסטו, סיפקה מסגרת קוהרנטית להבנת המוסר. מסגרת זו הופרעה במהלך תקופת ההשכלה, שביקשה לייסד בסיס אוניברסלי לאתיקה באופן בלתי תלוי בהקשרים היסטוריים וחברתיים. ניסיונה של תקופת ההשכלה לגזור עקרונות מוסריים מהתבונה בלבד הוביל לפיצול השיח האתי. מקינטאייר טוען כי שינוי זה הביא לנוף מוסרי לא קוהרנטי ורלטיביסטי הנצפה בחברה בת זמננו.
תפקידה של תקופת הנאורות
תקופת הנאורות מילאה תפקיד מכריע בעיצוב הפילוסופיה המוסרית המודרנית, בעיקר על ידי אתגור האתיקה האריסטוטלית המסורתית. הוגי הנאורות קידמו את התבונה והאינדיבידואליזם על פני סמכות מבוססת ומסורות קהילתיות. מעבר זה הוביל לפיתוח תיאוריות מוסריות שהדגישו עקרונות אוניברסליים וזכויות אדם סובייקטיביות, תוך התרחקות מהמיקוד האריסטוטלי במידות טובות וקהילה. אלסדייר מקינטאייר טוען כי מעבר זה תרם לפיצול השיח המוסרי, שכן דחיית החשיבה הטלאולוגית של הנאורות ערערה את הלכידות והיציבות של הפרקטיקות האתיות המעוגנות בערכים ונרטיבים קהילתיים משותפים.
הביקורת של מקינטאייר על השיח המוסרי בן זמננו
הביקורת של אלסדייר מקינטאייר על השיח המוסרי בן זמננו מתמקדת בפיצול ובחוסר הקוהרנטיות שהוא מזהה בדיונים אתיים מודרניים. לפי מקינטאייר, הירידה במסגרת מוסרית משותפת הובילה למצב שבו טיעונים מוסריים נתפסים לעתים קרובות כבלתי ניתנים להשוואה וסובייקטיביים. הוא מייחס את המבוכה הזו לנטישת האתיקה של המידות הטובות של אריסטו, שסיפקה בעבר נרטיב מגובש להבנת התנהגות מוסרית. מקינטאייר טוען שללא בסיס משותף, השפה המוסרית הופכת לסדרה של טענות מנותקות, חסרות את היכולת לפתור מחלוקות אתיות ביעילות. פיצול זה מוביל למה שהוא מתאר כ”משבר מוסרי”, שבו אנשים מתקשים למצוא משמעות ועקביות בשיפוטים המוסריים שלהם. הניתוח של מקינטאייר מרמז שפרויקט הנאורות, שביקש לבסס מוסר על בסיס רציונלי ואוניברסלי, נכשל בסופו של דבר, והותיר את השיח המוסרי בן זמננו ללא בסיס איתן.
הפתרון האריסטוטלי
אלסדייר מקינטאייר מציע חזרה לאתיקה האריסטוטלית כתרופה לפיצול בפילוסופיה המוסרית המודרנית. הוא טוען שהמסגרת האריסטוטלית, המדגישה את פיתוח המידות הטובות בהקשר של קהילה, מספקת גישה קוהרנטית ומשמעותית למוסר. פתרון זה מבוסס על שני מרכיבים עיקריים: תפקיד הקהילה והפרקטיקות, והגישה הטלאולוגית לחיי האדם.
קהילה ופרקטיקות
מקינטאייר מדגיש שמידות טובות מטופחות באמצעות השתתפות בפרקטיקות חברתיות. פרקטיקות אלה, הנשלטות על ידי סטנדרטים משותפים של מצוינות, מאפשרות לפרטים לפתח מידות טובות מוסריות ואינטלקטואליות. לקהילה יש תפקיד מכריע בשימור פרקטיקות אלה ובמתן ההקשר שבו פרטים יכולים להשיג צמיחה מוסרית.
גישה טלאולוגית
ההיבט הטלאולוגי של האתיקה האריסטוטלית, המתמקד במטרה או בתכלית (טלוס) של חיי האדם, הוא מרכזי לפתרון של מקינטאייר. הוא טוען שהבנת חיי האדם במונחים של מטרותיהם הסופיות מאפשרת מסגרת מוסרית משולבת ומכוונת מטרה יותר. גישה זו מנוגדת באופן חד לאופי המפוצל והסובייקטיבי של השיח המוסרי המודרני.
סיכום
ספרו של אלסדייר מקינטאייר “מעבר למידה הטובה” מציג הערכה ביקורתית של הפילוסופיה המוסרית המודרנית, תוך הדגשת חוסר העקביות שבה והצעת חזרה לאתיקה האריסטוטלית. על ידי הדגשה מחודשת של קהילה, נרטיב ופרקטיקות במסגרת תכליתית, מקינטאייר מבקש לפתור את המשבר המוסרי בן זמננו.
