בעיית המוסר בעולם המודרני כעולה במחקר “מעבר למידה הטובה” מאת אלסדייר מקינטאייר.

1.        רקע

הפילוסופיה המערבית קיימת יותר מאלפיים וחמש מאות שנה. מרכיביה של פילוסופיה המערבית מורכבים מקטעים מקוטעים, אבל חלק גדול ממנה נולד בשני פרצי סְטָקָטוֹ בלבד, שכל אחד מהם ארך כמאה וחמישים שנה. פרץ הראשון החל מאמצע המאה החמישית עד סוף המאה הרביעית לפני הספירה והגיח בעזרת הפילוסופים היוונים הבולטים כמו סוקרטס, אפלטון ואריסטו. הפרץ השני של הפילוסופיה המערבית הגיח מצפון אירופה, בעקבות מלחמות הדת באירופה ועלייתו של המדע הגָלִילֵיאי, חלק זה נמשך משנות ה-1630 עד ערב המהפכה הצרפתית, קרי בסוף המאה ה-18. לצד מלחמות הדת והמדע הגליליאי, קמו מספר הוגים פילוסופים שתרמו גם כן להתפתחות הפילוסופיה המערבית וביניהם פרנסיס בייקון (1626-1561), בְּלֶז פַּסְקַל (1623-1662). פילוסופים אלה יצרו מהלך נוסף בהגותם, שהאיץ את ההתפתחות הפילוסופית המערבית, כאשר טענו שההיסטוריה מתנהלת בכיוון הלא-נכון, וכי לא אפלטון ולא אריסטו הם הקדמונים שאותם יש להעריץ, מאחר והקדמונים היחידים שיש להעריץ מאז ועד היום הם בני האדם. פילוסופים אלה בעצם ביקשו לפתוח את שערי סודות הטבע, מתוך שאיפה להפוך את העולם למקום טוב יותר למין האנושי.[1]

בפרץ השני לצמיחת התרבות המערבית טבעו את חותמם פילוסופים ידועים נוספים כדוגמת דֶקארט, הוֹבּס, שפּינוֹזה, לוֹק, לייבּניץ, יוּם, ווֹלטֵר ורוּסוֹ שחקרו את השלכות המדע החדש והן את ההשלכות של תהפוכות הדת במטרה להבין כיצד משפיע התקדמות המדע על הבנתנו את עצמנו. בהמשך לסְטָקָטוֹ זה בפילוסופיה המערבית, הונחו זרעי פרויקט הנאורות[2] של המאה ה-18 שהחלו ונזרעו כבר במאה ה-17.[3]

המהלך המודרני[4] התרבותי החל עם הגותו הפילוסופית של הפילוסוף רנה דקארט (1596-1650) שכונן לראשונה את המחשבה הרפלקטיבית “אני חושב על כן אני קיים” ומיקם את התודעה האנושית במרכז. מיקום התודעה אנושית במרכז אפשר לאדם להבין את העולם דרך התבונה, לנסח את חוקיו, ולהפוך עם הזמן לאדוני הטבע ולשליטיו הבלעדיים. התודעה המודרנית נולדה אפוא כתודעה אוטונומית המכוננת את עולם הידע באמצעות המתודה שהיא כשלעצמה פרי התבונה.[5] בתחילת המאה ה-19 לבש הפרויקט המודרני צורה חדשה. עם התגליות הגאוגרפיות, המדעיות והפוליטיות באותה עת, נוצר מהלך בו הפילוסופיה המודרנית החלה מקדשת את החדש תוך שהיא מכריזה על פרידה הכרחית מעולם העבר שהוא העולם ה”מסורתי”. בתקופה זו שורטטו קווי מתאר מרכזיים של התקופה המודרני, שכללו אמונה באור התבונה, סגידה למדעי הטבע, התנגדות לצורות שונות של דיכוי פוליטי או דתי, דבקות משיחית בקדמה וחתירה אל אושר אישי וכללי.

עד לפרוץ המחלוקת בין המודרניים לשוחרי הפילוסופיה המערבית בעת העתיקה, נחשבה העת העתיקה למופת נורמטיבי,  ורק עם עליית האידיאלים של הפרפקציוניזם בתקופת הנאורות בצרפת, ובצד השראת המדע המודרני, הופיע הרעיון בדבר קידמה אינסופית של הדעת, כיכולת שמקדמת אותנו לקראת עולם טוב יותר מבחינה מוסרית והן חברתית. רעיון הקדמה הנ”ל אפשר לשחרר בהדרגתיות את המבט המופנה לעבר היצירות הקלאסיות של העולם, ולהעביר את המבט והמחשבה לעברם של הוגי המחשבה המודרנית, עד כדי כך שלימים נוצרה העמדה דיכוטומית בין ההשקפה הרומנטית[6], לבין ההשקפה הקלאסית.[7]

במסגרת הדיון על העידן המודרני אני מבקשת להציב בהצעת המחקר את עבודת המחקר לתואר שני שתיסוב על ביקורת המאוחרת הקיימת על התפיסה המוסרית המאפיינת את העידן המודרני. אלסדייר מקינטאייר (Alasdair MacIntyre) הוא בין הפילוסופים הבולטים בתקופתנו, הידוע בעיקר בשל עבודתו בתחום הפילוסופיה של המוסר, מעורבותו במחקר המודרני של אריסטו, והגנתו הנחרצת על הנצרות הקתולית. מקינטאייר פרץ לתודעה הציבורית לאחר שב-1981 פרסם את אחד מספריו המרכזיים, מעבר למידה הטובה (After Virtue), המתרכז בביקורת מקיפה ובונה על התרבות המערבית במתכונתה הנוכחית. פרסום הספר מעבר למידה הטובה זכה לפרסום רב והוכר במהרה כאחד החיבורים הפילוסופים החשובים של החצי השני של המאה עשרים. בספריו השונים, מקינטאייר ביסס את מעמדו כפילוסוף שמספק ביקורת מקיפה על המודרניות ככלל ועל הפריזמה המוסרית בפרט, כמו גם כפילוסוף המציע חלופה עשירה ולכידה בהתייחס למגמות הפילוסופיות הרווחות בתקופתנו. בנוסף, תרם מקינטאייר לדיון הפילוסופי שהתרחש בעשורים האחרונים, שעסק בסוגיות מרכזיות כמו תחיית המחשבה הניאו-אריסטוטלית, אתיקת המידות הטובות, עליית הקהילתיות בתחום הפילוסופיה של הפוליטיקה, ביקורת על מושג העצמיות בעידן המודרני, מקום מדעים פוזיטיביסטים במדעי החברה, הנרטיב וגישות דמנויטיות בהתייחס לשפה ולהתנהגות האנושות.[8]

2.        סקירת ספרות

המודרניות היא תקופה היסטורית שאחד ממאפיינה היא הביקורת העצמית המתמדת של התודעה המודרנית עצמה. כלומר, ניכר שיש דיון מתמיד בהנחותיה בפגמיה ובניסיון מתמיד לתקנה מבפנים ומשום כך, הרי שזה יהיה ההקשר עבור הדיון בעבודת מחקר זו.

2.1         הביקורת על העולם המודרני

תיאור תמציתי של מצבה העכשווי של התודעה המודרנית מספק לנו צ׳ארלס טיילור בספרו מועקת המודרניות. צ’ארלס טיילור מעלה בספרו שלוש מועקות מרכזיות והם: אידיאל ההגשמה העצמית, גישה אינסטרומנטלית מפוכחת כלפי סדרי הטבע והחברה, ואופיו הביורוקרטי והלא-אישי של הסדר החברתי המודרני.[9] לטענתו, יש זיקה הדוקה בין שלושת מועקות אלו לבין ההשפעות של החיים בעולם המודרני. לפיו, בעולם הקדם-מודרני זהות היחיד נקבעה מתוך מקומו בחברה, ואילו החברה כשלעצמה וסדריה נתפסו כחלק מסדרי הטבע. הסדר הקוסמי הכולל-כל בו חי האדם הובן כסדר מדרגי היררכי הקובע את ייעודו ותכליתו של האדם כמו גם את השראתם להתעלות לרבדים גבוהים יותר. ומנגד, טיילור טוען כי המהפכה של המודרניות, שהיא מהפכה מדעית, פילוסופית וגם חברתית, ערטלה את העולם מקסמו. הסרת הקסם מהעולם אפשר גם ליחיד להשתחרר מכבליו של הקסם להעמידו בפני משימת חיים חדשה והיא המשימה האינדיבידואלית, המוטלת עליו כתפו בלבד. טיילור גורס, כי המהפכה המודרנית פוגגה את יחסי ההערצה שהיו קיימים בחברה, כמו גם את יחסי ההשתאות וההשגבה שהיו נהוגים כלפי הטבע ואף יתרה מכך, טיילור גורס כי המהפכה המודרנית כוננה תחתם וכלפם יחס אינסטרומנטלי. עיקרה של התבוניות עם המהפכה המודרנית, הפך ליכולת להתאים אמצעים להגשמה יעילה ואפקטיבית של מטרות שהן פרי החלטה אנושית.

העמדת התבונה האינסטרומנטלית ביסוד החיים החברתיים הביאה את המהפכה לכינונם של מנגנוני כוח חברתיים אדירים, לא-אישיים, שהיחיד מגלה כי הוא חסר אונים לעומתם .[10] באשר לאידיאל ההגשמה העצמית (שעל ערכו נחלקים המגנים והמהללים), טיילור טען שאידיאל ההגשמה העצמית התעצב וצמח בתהליך היסטורי ארוך ולכן האתגר העומד בפנינו הוא עבודת שחזור גלגוליו השונים, ששורשיו נעוצים בתפיסות הקדם מודרניות. כמו כן, הוא הדגיש כי חשיבות עבודת השחזור אינה מתבקשת מההיבט ההיסטורי גרידא, מאחר והשורשים ההיסטוריים הם גם פניו השונות של האידיאל, וחשיפתם היא כמו מעין תזכורת מעוררת לממדים מודחקים של כוח המשיכה המוסרי שלו. טיילור מדגיש בהקשר זה, כי עבודת השחזור של מושג האידיאל, מחד מגלה באידיאל פנים אידיאליות מלאות אהדה ומאידך ביקורת כי במימושים מסוימים של אידיאל ההגשמה העצמית, נחשפים בעבודת השחזור מימושים שמעוותים, מסלפים או מחטיאים את בשורתו העמוקה.[11]

באשר לביקורת על העולם המודרני, עולה לא אחת ביקורת חשובה על השפעותיו של פרויקט הנאורות שמהווה מאפיין בולט של העולם המודרני. בעבודה זאת לא אכנס למורכבות של ההבדל בין נאורות למודרניות וישמשו כבעלי מובן דומה. הפרויקט המודרני או הנאורות הם אלו שעומדים במרכזה של עבודת מחקר זאת, כאשר הדרך בה העניין אמור להיות מבורר, מתווך דרך הגותו של מקנטייאר. חשוב לציין כי מאז הופעתו של הפרויקט המזוהה  כפרויקט הנאורות,  ניטש ויכוח עז בין מגניו לבין מבקריו בהקשר של דיון רב תהפוכות ורב שנים זה, עולה האפשרות למקם את עבודתו של מקינטאייר.

לספר של מקאנטייאר שני מקורות השראה פילוסופיים, שהם: פילוסופיה יוונית וניטשה. מקינטאייר טוען במחקרו כי תורת המוסר הליברלית היא פורמלית ותפיסת הזמן בה מקוטע כך שלאדם הבודד או הקהילה אין מניע מוטיבציוני לפעול בדרך מוסרית. יתרה מכך, האדם הבודד יתקשה להתגבר על המוטיבציה לפעולות המונחות ע”י תועלות ואינטרסים אישיים, ולכן פעולותיו המוסריות של היחיד מקבלות את משמעותן מטוב ארכיטקטוני רחב יריעה. מקינטאייר גורס כי הליברליזם טועה בסירובו לקבל את סופיות האדם וגורמים כמו משפחה שפה תקופה וכד’ המהוות נקודות התחלה לכל פעולה אתית ולכל גיבוש של מושג טוב כולל לכל אדם. מקיטאייר אף מדגיש כי גורמים אלו הם הנסיבות שעלינו לקבל ושאיתן עלינו להתמודד אם אנו מבקשים לעצב את עצמנו מבחינה מוסרית ומכל בחינה אחרת.[12] מקינטאייר מבקר את פרויקט הנאורות וגורס כי פרויקט הנאורות נכשל, ואף מדגיש את דאגתו בדבר שני מושגים של עצמיות שהתפתחו לאור כשלון הנאורות, הווה אומר העצמי האמוטיביסטי-וובריאני[13] והעצמי הליברלי-אינדיבידואליסטי.[14]

מקיטיאייר סבור כי למרבה האכזבה ניתוח הרציונליות האנושית יצר בליל של נקודות מוצא, טענות, תאוריות ופיקציות כמו זכויות או שוויוניות שתפסו את מרכז הבמה ומהוות בעיה מוסרית בעולם המודרני. מקינטאייר מצטרף לשורת הוגים ארוכה, הטוענים כי האדם בעת המודרנית נכשל בחקר סוגיית המוסר והטוב, דווקא בשל השאיפה להשתחרר מהדרכים הידועות לחשוב על העולם, (כעולה בפרויקט הנאורות) ובשל השאיפה לאמץ את ההשקפה החילונית ולמצוא בסיס לפעולה מוסרית ברציונליות שיש באדם, כאשר לפיו דווקא ניתוח הרציונליות האנושית הוא שיצר את ריבוי נקודות מוצא, טענות תאוריות וכו’.

בעבודת המחקר אני מבקשת להציע שחזור לטענת היסוד של מקינטאייר, לבחון את ביקורתו את הפרויקט המודרניות ולבחון את הצעתו לפנות חזרה למודל היווני כמקור השראה עיקרי. העבודה איננה בגדר מעין-ויכוח עם מקינטאייר, אלא ניסיון להציג את הגותו.

2.3 התזות המרכזיות במחקר

בהקדמת המחבר למהדורה העברית של הספר מעבר למידה הטובה הסביר מקינטאייר כי בספרו מעבר למידה הטובה הינו טוען לשלוש תזות מרכזיות:

“אני טוען לזכות שלוש תזות: ראשית, שאנו החיים בעולם המודרני המתקדם ירשנו מהנאורות האירופאית מערך של  בעיות מוסריות פילוסופיות בלתי פתירות: בלתי פתירות, יש לומר, כל עוד אנו ממשיכים לחשוב במונחי הנאורות בלבד. שנית, שמצב זה התהווה כתוצאה מפרגמנטציה של דרך מחשבה עתיקת יותר על מוסריות. דרך מחשבה ששורשיה במחשבת יוון העתיקה ובמיוחד במחשבת במחשבה ובפרקטיקה האריסטוטליות. ושלישית, שכתוצאה מכך אנו ניצבים כעת בפני בחירה בין קבלת ביקורתו של ניטשה על הנאורות, ויחד איתה חלק ניכר מדברים אחרים בהם דגל, או לחילופין שחזור חלק מהתובנות והטיעונים המוסריים שהמסורת האריסטוטלית מציעה לנו.”[15]

באשר לתזה הראשונה של מקינטאייר, דומה כי במובלע מעלה מקינטאייר את טענתו כי קיימת בעולם המודרני בעיה מוסרית שהיא תולדת פרויקט הנאורות. זאת ועוד טוען מקינטאייר במובלע מעצם שאלת המחקר, כי הבעיה מוסרית המאפיינת את העולם המודרני, אינה ניתנת לפתרון ללא עצירה מודעת לבחינת הדברים, קרי שהמשכיות דטרמיניסטית בהתפתחות המודרנית לא תמציא פתרון לבעיה המוסרית. עמדה זו נדרשת לבחינה ביקורתית מקיפה לשם אפיון הטענות הרווחות בדבר השפעות פרויקט הנאורות בעולם המודרני, שכן ניתן למצוא בכתביו של עמנואל קאנט עידוד נמרץ לפרויקט הנאורות על “כאבי הגדילה” המאפיינים את הפרויקט:

“חוקים ונוסחאות, כלי העבודה המכניים הללו של השימוש התבוני, או נכון יותר של השימוש התבוני השגוי, בכישרונותיו הטבעיים, אלה הם האזיקים של חוסר הבגרות המתמשך. ומי שמשליך מעליו את האזיקים, בסך הכול מבצע  קפיצה מהוססת מעבר למשוכה נמוכה, מכיוון שאינו רגיל לנוע בחופשיות. לכן עלה הדבר רק בידיהם של מעטים, באמצעות עבודה רוחנית עצמית, להתפתח מעבר לחוסר הבגרות ולעשות זאת ברגל בטוחה.” [16]

מכאן יוצא אפוא כי באשר לתרומת ההשקפה המודרנית ובדגש על פרויקט הנאורות ניתן למצוא דעות שונות בדבר תרומת פרויקט הנאורות לחיי האדם, לפיכך יש לבחון לעומק את הנחות היסוד לתזה הראשונה שמקינטאייר מבקש לבחון במחקרו.

בתזה השנייה מקינטאייר מעלה את ראשית הפילוסופיה המערבית המוסרית וממקם את נקודת הציון הראשונית במחשבת יוון העתיקה בדגש על הפרקטיקה האריסטוטלית. מקינטאייר טוען כי הבסיס של המחשבה המוסרית בעולם המודרני הם גילגולים מתמשכים של מחשבה, עמדה שעולה לא אחת עם טענותיהם של הוגים שונים כגון טיילור שפינוזה ואחרים. יחד עם זאת, חשוב לציין כי מנגד יש הגורסים כי התעודה המובהקת של המודרניות נשאבת אך ורק מהאותנטיות של האקטואליות שחלפה כשהיא במנותק לחלוטין מסמכות של איזו תקופה בעבר.[17]

בתזה השלישית מקינטאייר גורס כי המצב הנוכחי בעולם המודרני מעמיד אותנו בפני בחירה בין שתי אפשרויות, האחת פירושה קבלת הביקורת של ניטשה בהתייחס לפרויקט הנאורות (לרבות מסקנותיו בעניין זה) והשנייה הריהי השחזור חלק מהתובנות והטיעונים המוסריים שהמסורת האריסטוטלית מציעה. נשאלת השאלה האם בהכרח אלו שתי האפשרויות היחידות העומדות בפני האדם בעולם המודרני? ובמקביל עולה השאלה באיזה מובן מקינטאייר מוצא את תובנות וטיעוני המוסר שמגיעים מהמסורת האריסטוטלית כמציעים אפשרות בעלת המשכיות הולמת.

2.4 הפתרון לבעיות המוסר בעולם המודרני

לדעת מקינטאייר לכל בני האדם יש טוב שייחודי רק לבני האדם, וכי תפיסת האדם בנושא המוסר, המידות ואופי ראויים לטיפול ועיצוב עי” טוב כולל. לדידו של מקינטאייר  בכדי לספק מענה משכנע לתפיסות העצמי האמוטיביסטיות והליברליות יש להתבסס על פרשנות המסורת האריסטוטלית מכיוון ובמסורת זו מתקיים ניגוד בין האדם כפי שהוא בידי המקרה ובין האדם כפי שיכול להיות, אילו הגיע לכדי מימוש של טבעו המהותי. מקינטאייר מבהיר שעיצוב האדם אינו פרויקט הפועל במסגרת האינדיבידואל. שינוי זה יכול להתרחש רק כאשר העיצוב מתקיים בתוך קהילה פוליטית המשקפת במימד הציבורי את המימד האתי ומבטיחה המשכיות ואפילו התקדמות מסוימת בהבנת הטוב האנושי, הממשיך גם בתום ימיו של האדם היחיד. מקינטאייר סבור כי להחיות את התפיסה האריסטוטלית ללא הסתמכות על המטפיזיקה הביולוגית והאנכרוניסטית של אריסטו הינה אתגר. אך זו גם הדרך לדחות את השרירותיות המוסרית המקדשת את הרצון האנושי, כמו גם את התפיסה בדבר הפרויקט האוטומיסטי, כחלק מהתפתחות אנושית כעולה בפילוסופיה של ניטשה.[18]

2.6 הביקורת על המחקר

באשר לאלסדייר מקינטאייר כפילוסוף, בספר שנכתב על ידי מגוון מכובד של פילוסופים ונערך ע”י  פרופסור מרפי מאוניברסיטת ג’ורג’טאון, נאמר כי התרומה לפילוסופיה העכשווית של אלסדייר מקינטאייר היא עצומה. כתביו על אתיקה והפילוסופיה בתחומים של הדת, הפוליטיקה, מדעי החברה ותולדות הפילוסופיה ביססו אותו כאחד מהענקים הפילוסופיים בחמישים השנים האחרונות.[19] ובהתייחס למחקר העולה בספרו מעבר למידה הטובה נכתב כי מחקרו של מיקנטאייר עולה כמחייה האתיקה של המידות וכן, בניגוד לרבים מבני דורו, הוא מצליח ליצור גלים של השפעה עמוקה מעבר לגבולות הפילוסופיה האקדמית.[20]

במאמר נוסף, שנכתב ע”י אונורה אוניל, עולה ביקורת על המחקר של מקינטאייר אשר מחד מתייחסת לביקורת של מקינטאייר על קאנט ומאידך על אופן יישום הפתרון שמעלה מקינטאייר במחקר, בדגש כי אין צורך בחזרה לתפיסה האריסטוטלית כמוצע במחקר מאחר ודווקא קאנט יכול לסייע במציאת פתרון בבעיה המוסרית העולה בעולם המודרני. אונורה גורסת כי למרות הביקורות של מקינטאייר על האתיקה הקאנטיאנית, תיאור קאנטיאני של חשיבה מעשית עשוי להשלים את תיאור המובנות שלו. מתווה פרשנות הולמת של האתיקה הקאנטיאנית, החומקת מביקורותיו של מקינטאייר, מאפשרת הן את האופי האוניברסלי של עקרונות מוסריים בסיסיים והן את השונות ההיסטורית של פעולה מובנת, אשר הופכת את הערך המוסרי או המעלה למרכז החיים המוסריים. חידוש האתיקה האריסטוטלית עשוי להיות מושג באמצעות השלמה קאנטיאנית.[21]

יתר על כן, מחקרו של מקינטאייר הגיע גם לגבולות ישראל, הד”ר אייל חוברס מאוניברסיטת התל אביב, מתייחס להלימה בין מסקנות המחקר של מקינטאייר לתפיסה הציונית, ואף בפרק המבוא לספר המתורגם  מציין כי:

“אם מקינטאייר צודק, ואופי מוסרי ומידות טובות מתפתחים שלב אחר שלב מתוך חיפוש רב דורי אחר הטוב וצמיחה הדרגתית של פרקטיקות ומקרי קהילתי, הרי שהמהפכה הציונית על כל הישגיה יש בם ממד של הימור מוסרי בשל סכנה של שטחיות אתית, הימור שעם משמעותו אנו מתמודדים היום ואפשר שיוכל להיפתר בהצלחה רק מתוך ניסיון מתמיד לאחות את השפות השונות של המידות הטובות המתרוצצות בקרבנו”[22]

3.       ביבליוגרפיה

אריסטו. אתיקה מהדורת ניקומאכוס. תרגם מיוונית יוסף ג. ליבס, הוצאת שוקן, תשל”ג.

אדו, פייר. מהי הפילוסופיה העתיקה. תרגם מצרפתית [?], הוצאת חיים רובין, 2011.

בשארה, עזמי. הנאורות: פרויקט שלא נשלם? [תרגם?]. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997.

גוטליב, אנטוני. חלום הנאורות: עלייתה של הפילוסופיה המודרנית. הוצאת ידיעות ספרים וספרי חמד, 2020.

האברמאס, י [?]. חברה וזהות בימנו. הוצאת ספרית פועלים בע”מ, 1991.

מקינטאייר, אלסדייר. מעבר למידה הטובה, תרגם מאנגלית יונתן לוי, הוצאת המרכז האקדמי שלם, תשס”ז.

פרידריך, ניטשה. אנושי, אנושי מידי. תרגמו מגרמנית יעקב גוטשלק ואדם טננבאום, הוצאת מאגנס, תשס”ה.

פרידריך, ניטשה. הולדת הטרגדיה; המדע העליז. תרגם אלדד ישראל, הוצאת שוקן, 1985.

פרידריך, ניטשה. מעבר לטוב ולרוע: גניאולוגיה של המוסר. תרגם אלדד ישראל, הוצאת שוקן, 1967.

קאנט, עמנואל. מהי נאורות? מאמרים פוליטיים, תרגם מגרמנית יפתח הרמן-כרמל, הוצאת רסלינג, 2009.

שפיגל, נתן. תולדות האתיקה העתיקה. הוצאת מאגנס, ירושלים, תשמ”ה.

טיילור, צ’ארלס. (2011), מועקת המודרניות, תרגמה מאנגלית פנינה זייץ, הוצאת המרכז האקדמי שלם, 2011.

MacIntyre, Alasdair. After virtue: a study in moral theory. University of Notre Dame Press, 1984.

MacIntyre, Alasdair. Whose justice? Which rationality? University of Notre Dame Press, 1988.

Malik, Kenan. The quest for a moral compass: A global history of ethics. Atlantic Books Ltd, 2014.‏

Murphy, Mark C., ed. Alasdair MacIntyre. Cambridge University Press, 2003.‏

O’Neill, Onora. “Kant after virtue”. Inquiry, 26.4, (1983): 387-405.‏

Sandin, Robert T. The rehabilitation of virtue: Foundations of moral education. Praeger Publishers, 1992.‏

Sellars, John. Hellenistic philosophy. Oxford University Press, 2018.‏

Snow, Nancy E., ed. The Oxford handbook of virtue. Oxford University Press, 2017.‏

[1] גוטליב, אנטוני. חלום הנאורות: עלייתה של הפילוסופיה המודרנית. הוצאת ידיעות ספרים וספרי חמד, 2020, עמ’ עמוד 17.

[2] לפי הגדרתו של קאנט, האידיאולוגיה של הנאורות “מציבה במרכז את האוטונומיה של התבונה, את הרעיון של החקיקה העצמית כמאפיינה המרכזי והעיקרי של הנאורות וממקמו בהקשרו הפוליטי, כלומר בזה של קהילת בני האדם ולא במסגרת של הסובייקט היחיד; כל זאת על ידי בחינתם של התנאים הקונקרטיים שיאפשרו את מימושו של אידיאל האוטונומיה האנושית והשתחררות מצורת החיים המושתתת על פעולה אנושית שהצדקתה היא הטרונומיה בלבד”. קאנט, עמנואל. מהי נאורות? מאמרים פוליטיים, תרגם מגרמנית יפתח הרמן-כרמל, הוצאת רסלינג, 2009, עמ’ 8.

[3] גוטליב, אנטוני. חלום הנאורות: עלייתה של הפילוסופיה המודרנית. הוצאת ידיעות ספרים וספרי חמד, 2020, עמ’ 17.

[4] בשארה, עזמי. הנאורות: פרויקט שלא נשלם?. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997, עמ’ 101-99: “שימוש ראשון במילה “מודרני” נעשה בשלהי המאה החמישית, במגמה לפתוח קו מפריד בין ההווה הנוצרי, שהועלה זה עתה למעמד רשמי, לבין העבר הרומי פגאני. המילה “מודרניות” מבטאת תמיד, בתכנים משתנים, את הכרתה של תקופה היסטורית המעמידה את עצמה בזיקה לעת העתיקה, כדי להבין את עצמה כתוצר של המעבר מהישן לחדש. התעודה המובהקת של המודרניות נשאבת אך ורק מהאותנטיות של האקטואליות שחלפה כשהיא במנותק לחלוטין מסמכות של איזו תקופה בעבר”.

[5] גוטליב, אנטוני. חלום הנאורות: עלייתה של הפילוסופיה המודרנית. הוצאת ידיעות ספרים וספרי חמד, 2020, עמ’ 21-26.

[6] במהלך המאה ה-19 השקפה הרומנטית היוותה כהכרה מוקצנת של המודרניות. הרומנטיקה ההצליחה בקיצוניותה להתנתק מכל זיקה היסטורית, מה שאפשר לה ליצור הנגדה מופשטת למסורת. ראה: בשארה, עזמי. הנאורות: פרויקט שלא נשלם?. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997, עמ’ 101.

[7] בשארה, עזמי. הנאורות: פרויקט שלא נשלם?. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997, עמ’ 100-101.

[8] הסבר אודות הסוגיות המרכזיות והגדרתם המושגית תעלה בפרק סקירת הספרות. וראה: מקינטאייר, אלסדייר. מעבר למידה הטובה, תרגם מאנגלית יונתן לוי, הוצאת המרכז האקדמי שלם, תשס”ז, עמ’ ט’-י’.

[9] טיילור, צ’ארלס. (2011), מועקת המודרניות, תרגמה מאנגלית פנינה זייץ, הוצאת המרכז האקדמי שלם, 2011, עמ’ ח’.

[10] טיילור, צ’ארלס. (2011), מועקת המודרניות, תרגמה מאנגלית פנינה זייץ, הוצאת המרכז האקדמי שלם, 2011, עמ’ ט.

[11] שם, עמ’ י’.

[12] מקינטאייר, אלסדייר. מעבר למידה הטובה, תרגם מאנגלית יונתן לוי, הוצאת המרכז האקדמי שלם, תשס”ז, עמ’ י”ד.

[13]  במחקרו מתייחס מקינטאייר גם לתרומתו של הפילוסוף והסוציולוג הגרמני מקס ובר למצב זה. לדידו של מקינטאייר, ובר קידם בכתביו מושג ‘עצמי’ מסוכן, שהפך בהדרגה למושג הדומיננטי בתרבות המערבית של המאה עשרים. מקינטאייר היה מודע לכך כי תפיסתו של ובר בנושא זה הייתה כי לא ניתן להכריע באופן רציונלי בין תפיסות עולם שונות וגם לא ניתן ליישב את הסתירה בכל דרך אחרת, אך לטענתו של מקינטאייר תפיסת העצמי האמוטיביסטי של ובר הפכה מסוכנת מאחר והיא משולבת בהבנת המודרניות כתרבות בעלת תלות מהותית במוסד הבירוקרטיה וברוחה הניהולית.

[14]  מקינטאייר, אלסדייר. מעבר למידה הטובה, תרגם מאנגלית יונתן לוי, הוצאת המרכז האקדמי שלם, תשס”ז, עמ’ י”א: “אמוטיביזם מושג הדוחה את האפשרות להכרעה רציונאלית בין ערכים שונים ולפתרון קונפליקט מוסרי מתוך התייחסות להקשר ולתכליות משותפות”. כלומר, נדמה שהדוגלים בהשקפה זו אף טוענים כי העמדה העקרונית הינה מסווה לביטוי העדפות אישיות.

[15] מקינטאייר, אלסדייר. מעבר למידה הטובה, תרגם מאנגלית יונתן לוי, הוצאת המרכז האקדמי שלם, תשס”ז, עמ’ כ’.

[16] קאנט, עמנואל. מהי נאורות? מאמרים פוליטיים, תרגם מגרמנית יפתח הרמן-כרמל, הוצאת רסלינג, 2009, עמ’ 8-9.

[17]” בשארה, עזמי. הנאורות: פרויקט שלא נשלם?. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997, עמ’ 99-101.

[18] מקינטאייר, אלסדייר. מעבר למידה הטובה, תרגם מאנגלית יונתן לוי, הוצאת המרכז האקדמי שלם, תשס”ז, עמ’ י”ד-ט”ו.

[19] Murphy, Mark C., ed. Alasdair MacIntyre. Cambridge University Press, 2003, p. XXX.

[20] Ibid, p. XXX.

[21] O’Neill, Onora. “Kant after virtue”. Inquiry, 26.4, (1983): 387-405.‏

[22] מקינטאייר, אלסדייר. מעבר למידה הטובה, תרגם מאנגלית יונתן לוי, הוצאת המרכז האקדמי שלם, תשס”ז, עמ’ י”ט.